<h1>סמ"ג לאוין סימן קכ"א</h1>
<h2>דף כו:</h2>
והאשה שנחבשה בידי גוים על ידי נפשות אסורה לבעלה (כתובות כ"ו ב') פירש הרי"ץ (תד"ה ועל ע"ש) מדלא קאמר אסורה לכהונה ש"מ דאף לבעלה ישראל קאמר דחיישינן שמא נתרצית למצוא חן כשנחבשה על ידי נפשות. ובשיד [נ"א דכשיד] גוים תק[י]פה אומר (גמרא שם) דאף על ידי ממון אסורה לבעלה משמע לבעלה דומיא לבעלה דמתניתין, או שמא אגב מתניתין נקטיה ודווקא לכהונה אסורה, אבל מורי רבינו יהודה כתב בשם ר"י ור"ת והרב ר"י בן ר"מ שכולה ההיא דממון מדברת באשת כהן (ע"ש תד"ה על ותו"י). הנה למדנו מכאן דאף על גב דרחמנא אפקריה לזרעיה דגוי ה"מ לענין חייס אבל ביאת גוי לא אפקריה ונאסרה לבעלה, ואמרינן נמי בסוטה פרק ארוסה (כ"ו ב') דגוי מקנאין על ידו, ומאחר שאסורה לבעל אסורה לבועל אף אם נתגייר הגוי אחר כך כך פסק רב אלפס ור"י בר רבי מרדכי (ע"פ תד"ה ולדרוש כתובות ג' ב').
